מאמרים
כל ההתחלות
אירוע העמותה לציון יום הולדתו של גורוג'י בשנת מותו
עריכה ועברית: עידו מנור
1. מתוך צ'הנדוגיה אופנישד:
המורה: בתוך המבצר של ברהמן יש משכן, פרח לוטוס לבן קטן, ובתוכו חלל קטן. מה שיש בו בפנים הוא הדבר שאותו יש לבקש, שאותו יש לשאוף להבין.
אם יקשו התלמידים ויאמרו למורה: אמרת שבתוך המבצר של ברהמן יש משכן, פרח לוטוס לבן קטן מה יש שם שאותו יש לבקש, שאותו יש לשאוף להבין?
עליו להשיב: כגודלו של החלל הזה מבחוץ כן החלל שבתוך הלב. האדמה והרקיע שניהם גם יחד כלולים בתוכו, וגם האש והרוח, השמש והירח, הברק והכוכבים. מה שיש כאן וגם מה שאין, הכל נכלל בו.
אם יאמרו לו: אם בתוך המבצר של ברהמן נכלל כל זה, כל היצורים וכל התשוקות, מה נשאר כשמשהו מזדקן או נפטר?
עליו להשיב: בזקנתו לא יזדקן, בהיקטלו לא ימות. הוא האמת, המבצר של ברהמן שבו כלולות כל התשוקות.
גורוג'י שלנו, ב.ק.ס איינגאר עזב את גופו ב20 באוגוסט, בדיוק לפני ארבעה חודשים. השבוע מלאו 96 ללידתו. נשמע היום דברים שסיפר, אמר וכתב על תחילת דרכו,כמתרגל, מורה, איש משפחה ויוגי. כל ההתחלות.
2. גורוג'י וקרישנמצ'ריה
למעשה לא ידעתי את משמעות המילה 'יוגה', ומה הקשר של 'יוגה' אלי. זה היה צרוף מקרים שבשנת 1934 הגורו שלי, בעלה של אחותי, נסע ללונוולה LONAVLA. בדרכו לשם הוא עצר בבנגלור לבקר אותנו ושאל אותי: "למה לא תהיה עם אחותך במייסור עד שאחזור?" ידעתי שבמייסור יש גנים יפהפיים וארמונות, וכצעיר זו הייתה הזדמנות בשבילי לנסוע לראות אותם.דמיינתי את עצמי מסתובב בעיר המלכותית מייסור והסכמתי לשהות עם אחותי.
כשקרישנמצ'ריה חזר מביקורו בלונוולה ומומבי הוא לא לימד אותי יוגה במשך כמעט חצי שנה. יום אחד הוא אמר "למה שלא תעשה משהו? לך, תעשה יוגה!" אבל הוא לא לימד אותי מה לעשות.
בסוף, יום אחד, הוא קרא לי: "תעשה ככה, תעשה ככה, תעשה ככה" אבל הגוף שלי היה כמו עץ יבש, לא יכולתי לגעת עם האצבעות אפילו בברכיים. הוא ניסה ללמד אותי כמה אסאנות אבל הגוף שלי לא היה מסוגל להתכופף כלל. הוא אמר: "הגוף שלך כל כך נוקשה, תעשה רק מה שאתה יכול". ככה הכול התחיל.
3. גורוג'י והמהרג'ה
המהרג'ה של מייסור זימן את קרישנהמצ'ריה, גורוג'י שלי, להדגמת תנוחות יוגה בועידת ימק"א שנערכה בעיר. גורוג'י היה מתוח כי תלמידיו המתקדמים התחתנו ועזבו, ואף אחד מתלמידיו לא יכל להדגים את התנוחות המתקדמות. אז הוא קרא לי. ביום הראשון הוא לימד אותי 30 או 40 אסאנות, כולן כפיפות חזקות לאחור. פשוט שבר לי את הגב. אחרי שלושה ימים ביקשתי ממנו שיראה איך אני מבצע את מה שלימד אותי והוא סירב: אראה אותך בעוד שבוע על הבמה". הייתי יתום וקיבלתי יחס של עֶבד. למזלי, את מה שהוא לימד אותי – הצגתי.
אחרי ההדגמה אמר לי: "לא האמנתי שתצליח אבל עשית זאת"
זו הייתה טבילת האש שלי ביוגה, ומאז הדגמתי ברחבי העולם 14,000 או 15,000 פעמים.
אך הכאבים מאותם שלושה ימים נמשכו עוד חודשים לאחר מכן.
4. תחילת הדרך כמורה
ב1936 קרישנמצ'ריה הכריח אותי ללמד בדהרוואר (DHARWAR) והבלי (HUBLI). כשאמרתי: "אני לא יודע כלום" הוא אמר לי "תעשה מה שאת יכול, אבל תלמד!". אולי זו לא הייתה רק הוראה אלא גם הדרך שלו לברך. בשנת 1937 נקראתי לפונה על ידי דוקטור גוקהלה (GOKHALE), שראה את ההדגמות שלי בצפון קרנטקה. למרות שלא היו לי שרירים מרשימים, הוא התרשם מהופעתי, ושאל אותי למה הגוף שלי לא מפותח. הסברתי לו על העוני שהייתי שרוי בו ועל הגוף החולה שלי. חייתי ללא טיפול במשך זמן רב. הוא נדהם ואמר :"כמנתח לא ראיתי מימי מה שראיתי בהופעתך. זה לא יאומן שגוף כזה חולה יכול לבצע אסאנות בדרך זו". כשהדוקטור פרש הוא עבר לפונה, ובזכותו קיבלתי את האפשרות ללמד לתקופת ניסיון של ששה חודשים במכללות של פונה. בנוסף התחלתי ללמד במועדון כושר. רוב התלמידים לא הביעו ענין אבל חלק המשיכו להגיע בשביל הבריאות.
המכללות ביחד עם מועדון הכושר אספו מכל מיני מוסדות כסף כדי לשלם לי.
משכורתי הראשונה הייתה 60 רופי לחודש. 2 דולר. וככה התחלתי ללמד.
5. גורוג'י והמתאגרפים (להציל את הערב ולפתוח את הדלת)
פונה היא מרכז גדול לתחרויות אגרוף עד היום. בשנת 1937 קרב בין מתאגרפים מפורסמים מילא את אולם זירת האגרוף במועדון הכושר בו לימדתי. למרות שמכירת הכרטיסים עדיין נמשכה הקרב האגדי כבבר נגמר כש המתאגרף מפונה ניצח את היריב מפונג'ב תוך חצי שניה. ידו של השופט הכריזה על סיום הקרב ואלפי האנשים בקהל התרגזו כל כך והתחילו להרוס את האולם. המשטרה לא הצליחה להרגיע את המהומה. הנהלת המועדון קראה לי להדגים תנוחות יוגה כדי למשוך את תשומת לב הקהל ולהציל את המצב. מאחר ותשומת הלב של הקהל הופנתה לפתע אלי, נמלאתי בהשראה והדגמתי אסאנות מרשימות במשך 40 דקות. הצלחתי לא רק להציל את הערב אלא גם להציג את היוגה בהצלחה.
בעקבות הערב התחברתי עם המתאגרפים המקומיים, שגם היו השכנים שלי, דלת לידי. ובכל פעם שהמתאגרפים רצו לצאת או להיכנס לביתם הם דפקו אצלי בדלת, וביקשו שאפתח או אסגור בשבילם את המנעול. המנעולים של הדלתות היו מעל הדלתות והמתאגרפים לא יכלו להרים את הידיים מעל הכתפיים.
דרך התלות של המתאגרפים הבנתי כמה לא בריאים הם חייהם, ואיזו עצמאות ישנה בדרך היוגה.
6. גורוג'י, רמאמני ונחש הקוברה
ב9 ביולי 1943 רמאמני ואני נישאנו. הייתי בן 24 והיא הייתה בת 16. מלבד החוט שקשרתי לשמלתה בטקס החתונה לא היה לי כל רכוש לתת לה. היא חלקה איתי בצניעות את המעט שיכולנו להשיג במשך שנים.
אל תצחקו עלי כשאספר לכם על המאמצים שלי. אשתי ואני נהגנו לקום מוקדם מאוד בכל בוקר. היא הייתה מכינה את הקפה, לעתים זה כל מה שהכנסנו לפינו במשך יום שלם, ואחר מכן חזרה לישון. בימים בהם נאבקתי כדי לבסס את תרגול הפראניאמה שלי.
בוקר אחד, ברגע שהתיישבתי לפראניאמה, חזיון של נחש קוברה זקוף הופיע לפני. מלחשש ומוכן לתקוף בכל רגע. מבוהל באתי לרמאמני והיא קמה וישבה לידי כדי לחזק אותי. היא ידעה שמדובר רק בפחד או אשליה. לקחו כמה שנים של תרגול עד שהנחש עזב אותי.
כתבתי לגורוג'י שלי, קרישנמצ'ריה, לגבי חזיון הקוברה והוא לא ענה לשאלתי.
רק שנים לאחר מכן הוא שאל אותי – אם הנחש שהופיע בפניך עוד חוזר? אמרתי שלא. גורוג'י שאל אותי – האם הוא נגע בך או הכה אותך? – לא
– אם ככה, הוא הגיע כדי לברך אותך.
7. הבית רדוף הרוחות
כל אירוע קשה בחיי הפך לזינוק קדימה, משום שדבקתי ביוגה.
בתחילת דרכי בעיר פונה לא הרווחתי מספיק כסף כדי לשכור אולם שאלמד בו. ב MG ROAD היה בית שהשמועה אמרה כי הוא רדוף רוחות. בזכות האגדה הזו שכרתי אותו בזיל הזול.
באולם הזה לימדתי את התלמידים הראשונים שלי ובשנת 1946 הגיע אלי הבמאי גופלה קרישנה, שהיו לו בעיות עיכול. היוגה השפיעה עליו לטובה מייד מהשיעור הראשון. הוא לא האמין שמורה כמוני אינו מצליח לפרנס את משפחתו. הוא נתן לרמאמני ולי מקום לגור, ואמר לי: מהיום אף אחד לא ידבר אליך ישירות. קודם יפנו אלי, ישלמו 20-30 רופי, ואז יפגשו איתך.
זה עבד. הצלחתי לבסס את עצמי כלכלית.
8. גורוג'י ומלכת בלגיה
מלכת בלגיה הייתה בת 84 כשהיא הזמינה אותי ללמד אותה יוגה.
ביום הראשון התחלנו עם תנוחות עמידה והלאסאנה. אבל היא לא הייתה מוכנה להפסיק. היא רצתה שאלמד אותה סלאמבה שירשסנה, עמידת ראש. מעולם לא לימדתי אף אדם בגיל 84 לעמוד על הראש. היא הייתה מאוד רזה וחלשה אבל היה לה כח רצון חזק. כשהסתכלתי בה ידעתי שיש לה בעיות ולכן ביקשתי ממנה לדעת מה מצבה הרפואי. בהיותה מלכה בוודאי היא נמצאת תחת מעקב רפואי צמוד. לפתע שאלה אותי: "יש לך אמון ביוגה?"
צחקתי: "זה היה בלתי אפשרי בשבילי להפיץ את היוגה בלי אמון ביוגה. הייתי מפסיק לתרגל לפני זמן רב אם לא הייתי מאמין"
המלכה אמרה: "אדוני, אם יש לך אמון ביוגה, אז למה אתה מבקש לדעת מה כתב עלי הרופא? יכול להיות שאני סובלת מכל מחלה שהיא, אתה תלמד אותי עמידת ראש או לא? אם אתה מפחד, אתה יכול לתפוס את הרכבת הבאה לשווייץ ולהצטרף לחבר שלך יהודי מנוחין שהמליץ עליך בפני."
כשהבנתי כמה היא נחושה ואמיצה, אזרתי אומץ ללמד אותה. הכנתי אותה לעמידת ראש. וברגע שהרמתי את רגליה היא איבדה את ההכרה.
הגוף נשאר בידי חסר תנועה. העצמות והשרירים החלו לשקוע.
התלבטתי. אם אוריד אותה כשהיא חסרת הכרה, היא עלולה לחשוב שמעולם לא עלתה לתנוחה. ואם אשאיר אותה בתנוחה, רק אלוהים יודע מה עלול לקרות.
החלטת. הרמתי אותה באוויר, השחלתי את כפות רגלי מתחת לראשה כדי להחזיק אותו.
אחרי כמה שניות הראש התחיל לזוז. אמרתי תודה לאלוהים שהיא חזרה להכרה.
שאלתי אותה: "עמדת על הראש או לא"? לאחר מכן הסברתי לה שאבדה את ההכרה בגלל לחץ דם גבוה ולימדתי אותה תנוחות מקררות וסלמבה סרוונגאסאנה,עמידת כתפיים.
לאחר שבועיים של תרגול לחץ הדם שלה התייצב והרופא המטפל שלה התפלא שהתרופות התחילו לעזור. המלכה שלחה להביא אותי בפני הרופא והציגה אותי בתור רופא הודי אורח. אמרתי לרופא: היוגה ואני נתנו לה כדורים יוגיים שהורידו את לחץ הדם.
כך המלכה ואני נעשינו חברים טובים.
9. ראיון שילדים ערכו עם גורוג'י:
– "גורוג׳י, איזה סרט הוא הסרט האהוב עליך?"
– ״סמאדהי״
– "גורוג'י, אילו מאכלים אתה אוהב?"
– "כל מאכל מתוק. אם אני לא אוכל מתוק איך אהיה מתוק?"
10. גורוג'י חולם
פעם, בחלום, קמתי כדי לתלות תמונה של האֵל באלאג'י BALAJI. בזמן שדפקתי את המסמר בקיר שני ראשים של קוברה שהתנוססו ככתר מעל ראש האל בתמונה נפלו למטה. נדהמתי והפסקתי לדפוק. הסתכלתי על התמונה ושאלתי: למה זה קורה? האל הופיע לפני ואמר: שני ראשי הקוברה נפלו כי השתמשת במסמרים.
למחרת ניגשתי לגורוג'י כדי שיסביר לי את פשר החלום והוא אמר: "עליך להיוולד מחדש עוד פעמיים כדי להשיג שלמות ביוגה".
בשמחה קיבלתי את הפירוש שלו.
כשאני נזכר בסיפור הזה, אני שמח שאוכל להמשיך עם היוגה גם אחרי המוות.