שבועיים בלבד לפני חגיגות יום ההולדת ה-90 של גורוג'י (ב.ק.ס. איינגאר), מתקפת טרור הכתה בבתי המלון היוקרתיים, בית החולים ותחנות הרכבת של מומבאיי. תלמידים מרחבי העולם עמדו בפני דילמה, שעה שארזו לקראת נסיעה מיוחדת להודו. הלבבות שלהם רצו להיות נוכחים בחגיגות, אך האם זו נסיעה בטוחה? כדי להוסיף על כך, ממשלות רבות פרסמו אזהרות מסע – לא לטוס להודו, ובמיוחד לערים מומבאיי ובנגלור, אלא אם הנסיעה חיונית, ולהימנע מהתקהלויות של קהילה בינלאומית.

האי-מיילים התחילו לזרום עם השאלה – מה לעשות? החלטות הן תמיד קשות כשיש מחלוקת בין הראש לבין הלב. יותר מ-100 אנשים, שרצו להשתתף, היו חייבים לשנות את התוכניות שלהם – חלק בגלל ההאטה בכלכלה, חלק בגלל מתקפת הטרור, וחלק בגלל אסונות אישיים.

אסונות מעשה ידי-אדם כמו מתקפת הטרור במומביי, מלחמות, או אסונות טבעיים כמו צונאמי ורעידות אדמה, יכולים לתקוף בכל מקום ובכל זמן. הם חורטים בנו צלקות חזקות, ומובהקות, שהובילו את הקהילה הרפואית לטבוע את הביטוי הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD – post traumatic stress disorder). הסימפטומים יכולים להיות הזכרות באירועים האלה, פחד ממקומות או אנשים המקושרים עם האירועים והפרעות רגשיות ומנטליות כרוניות כמו בעיות שינה, עצבנות יתר, כעס, קשיי ריכוז, ניתוק או קשיי זיכרון, נטייה ותגובה מוגברות לבהלה, וקשיים בהתמודדות עם איום.

האם תרגול יוגה יכול לעזור לאנשים שחוו סיטואציות מלחיצות כאלה בחייהם? האם ניתן לעשות משהו כדי למנוע התפתחות של הפרעה כזו? קל לייעץ ולומר שיש להתעמת עם המצבים האלה אך השאלה היא איך? אלה היו חלק מהשאלות אותן שאלו אותנו.

התשובות לשאלות אלה ניתנו באופן מעשי על ידי גורוג'י עוד בשנת 2011. תושבי גוּגַ'רָט, המדינה המערבית בהודו הוכו על ידי רעידת אדמה עוצמתית. קבוצה של 20 מורים נשלחה למשך 5 שבועות כדי להדריך את הקורבנות. אישה זקנה שהגיעה לכל השיעורים ניסחה זאת כך: "הרבה רופאים ויועצים באו להרצות לנו שעלינו להתמודד עם המצב. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להתמודד. אנחנו צריכים לשאת את האבל שלנו, אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את האבל. אתם הקבוצה הראשונה שלימדה אותנו איך!". (דיווחים על המסע הזה פורסמו בכתב העת 'Yoga Rahasya', 2001).

כמה חודשים אחר כך, לאחר אסון התאומים, דאגנו לשלום החברים והתלמידים שלנו בניו יורק. בובי קלנל, מורה מניו יורק, סיפרה לנו שאנשים נכנסו לטראומה והתמלאו בפחד אחרי ההתקפות. מיד שלחתי לה את רצף האסאנות ואת ההנחיות שגורוג'י נתן לנו לפני שנסענו לגוג'רט. אחרי הכל, ההשפעה של שני האסונות הייתה דומה למרות שאחד היה טבעי והשני מעשה ידי- אדם!

כאשר בובי החליטה להעביר את הרצף הזה לכל מורי היוגה בניו יורק, הרגשנו שזה יהיה חצוף לבקש עוד מגורוג'י. היו הבדלים בין המצבים בהודו ובארה"ב . בהודו, היינו צריכים ללמד במחנות מאולתרים, בהם לא הייתה לנו גישה לאביזרים; היינו צריכים לשכנע את השוהים במחנה 'לבוא ולנסות' יוגה, בזמן שהם בכלל נאבקו כדי למלא את צרכיהם היומיומיים – למצוא מזון ומחסה. בעוד בניו יורק, הייתה גישה לאולמות תרגול והיו מתרגלים קבועים רבים. היה אפשר להעניק להם עוד. ביקשתי מגורוג'י עצה ורצף האסאנות שהוא נתן הופץ בכל רחבי ארה"ב בתוך ימים ספורים באמצעות האימייל. התגובות התחילו לזרום וההשפעה הייתה יוצאת דופן. מבלי שכיוונו לכך, ההתכתבות המקרית בינינו העניקה נחמה ותמיכה למאות.

מהר מאוד התחלתי לתת את הרצף לתלמידים בזמן טרגדיות אישיות. מקרה אחד שאני זוכרת היה של אישה ישראלית ששכלה את בנה והתקשתה להתמודד עם האבל שלה.

אחרי התקיפות במומבאיי, שוב שאלו אותנו האם יוגה יכולה לעזור להתגבר על טראומה במצבי אסונות כאלה. קיבלנו פניות גם ממדענים שמנסים לחקור את ההשפעה של יוגה על יוצאי מלחמה הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, ומחפשים חומר על הנושא. הצבא האמריקני חשף תוכנית של ארבעה מיליון דולר שמטרתה לחקור חלופות טיפול לרפואה הקונבנציונלית עבור הכוחות השבים הביתה מאזורי מלחמה.

הרגשנו שזה הזמן המתאים לפרסם את ההנחיות של גורוג'י דרך Yoga Rahasya. בכל מקרה, הן הופצו דרך מעגלים פרטיים.