מאמרים
לחפש בחושך ולמצוא אור
מתוך הרצאה של זובין זרטושטימנש
עברית: עידו מנור
"אתם רואים רק את האסאנות שלי; אך אני רואה את כל היוגה ביוג-אסאנות שלי" –ב.ק.ס איינגאר
לפני שאדבר על הציטוט הזה, אני רוצה לספר לכם סיפור על המולה נסרודין (Mulla Nasruddin פילוסוף תורכי בן המאה ה-13). יום אחד, המולה נסרודין חיפש אחר טבעת שאבדה לו. הוא חיפש בלהט תחת פנס רחוב סמוך לביתו. לאחר זמן בו היה שקוע בחיפושיו, כמה שכנים ניגשו כדי לברר מה קרה והאם הוא זקוק לעזרה. הוא סיפר להם שאיבד טבעת רבת ערך, וכולם הצטרפו לחיפוש. לאחר כמה דקות מישהו שאל, "איפה בדיוק איבדת את הטבעת?" –"איבדתי אותה בסלון ביתי" ענה נסרודין. "אם כך, מדוע אתה מחפש אותה כאן, ברחוב?" ענה נסרודין: "ובכן, כאן יש אור ואילו אצלי בבית ממש חשוך. יותר קל לחפש באור."
אני מרגיש שהסיפור התמציתי הזה יכול לעזור לנו להבין משהו על חייו ופועלו של גורוג'י. באופן מסוים, גורוג'י, לא חיפש מתחת לפנס, אלא איפה שהטבעת באמת אבדה.
כשאנשים רואים את התמונות באור על היוגה, הם שוכחים מה גורוג'י עשה כדי למצוא את האמת, את האור. לקחו לו שנים כדי לגלות אמיתות מסוימות אודות תפקוד הגוף, המיינד והנשימה, ועוד יותר נחישות ומחקר כדי להבין איך אותם גוף, מיינד ונשימה מתפקדים באסאנות השונות.
במשך שנים הוא תרגל, עמל והשחיז את מיומנויותיו לא לאור הפנס, אלא תחת מעטה החושך. הוא היה באפילה כשנאבק למצוא פתרון עבור המטופל הראשון עם כאב גב, הוא היה באפילה כשניצב מול מלכת בלגיה שהכריחה אותו להתעמת עם אמונתו בנושא. הוא היה באפילה כשעמד מול נשים בזמן וסת. הוא ידע, שאם ברצונו לחשוף אמיתות נסתרות, עליו לחפש במקום שבו עדיין אין בהירות.
הוא החל לסדר את אותיות הא'-ב' (איך לבצע תנוחת יוגה), אחר כך הרכיב מהאותיות מילים (מתי, איפה, מדוע, מה…). בהדרגה, המילים הפכו למשפטים והמשפטים הפכו לפסקאות. כיום הפסקאות הן כבר מאמרים וספרים שלמים.
אם כך, מה הן אותיות הא'-ב' של היוגה? על פי גורוג'י אלו האסאנות. גורוג'י הבין שבאופן טבעי אנחנו תמיד נמצאים באסאנה כלשהי. זו הייתה תגליתו הראשונה, ולדעתי היה זה רגע מכונן של הגאונות שלו.
כשאנו לומדים את האסאנות, אנחנו חושבים שאנחנו לומדים משהו פיזי על האסאנה. אבל, כמו שפראשנט-ג'י ממשיך להזכיר לנו, עלינו להתקדם וללמוד משהו אודות המציאות באמצעות האסאנה, חוויה ראשונית ורעננה יותר.
גורוג'י תמיד שאף קדימה, להרכיב מילים ומהן משפטים. הוא הפך את האסאנה לאמצעי לבניית שפה, שבאמצעותה ניתן להביע את התודעה (CITTA) ואת העצמי.
למשל, כשלומדים UTTANASANA יכול להיות שפשוט נלמד איך להתארך קדימה. אך כשנמצאים ב-UTTANASANA על קצה הבמה או על שרפרף, אנו יכולים לגלות היבטים נוספים המתקיימים בלימוד זה, כמו פיתוח אומץ (VIRYA), הסרת ספקות ופחדים והיחלצות מאחיזת גורמי המכאוב (KLESHA-S) בנו.
כשגורוג'י תרגל אסאנות, הוא ניסה לשקף בתרגול שלו את העקרונות הכמוסים ביוגה סוטרה. כך הופיעו בתרגול רעיונות ועקרונות כמו אמת (SATYA), אי-אלימות (AHIMSA), התנזרות (BRAHMACHARYA), אי-גניבה (ASTEYA), טיהור (SAUCHA), הסתפקות (SANTOSHA), להט/סיגוף (TAPAS), חקר העצמי (SVADHYAYA), התמסרות לכוח עליון (ISVARA PRANIDHANA), כינוס החושים (PRATYHARA), ריכוז (DHARANA), מדיטציה (DHYANA), מיקוד במטרה נשגבת (DHARMAMEGHA), היספגות עם או בלי אחיזה בגוף הגשמי (SABIJA–NIRBIJA), מניעת הסבל העתידי (HEYAM DUKHAM ANAGATAM).
מתרגלי ויפאסנה למשל, מתייחסים למאמץ שלהם לשבת בשתיקה כנפרד מתרגול היוגה. אך כשגורוג'י שהה במשך שעה ב-SALAMBA SARVANGASANA או SETTU BANDHA SARVANGASANA, האם לא ברור שהתנזר מתקשורת מילולית, שהה בשתיקה? (MAUN VRAT)
גורוג'י צפה בעצמו באסאנות שונות, בין אם היו אלה תנוחות קומפקטיות או פרושות, כואבות או משככות כאב, הפוכות, בשכיבה, בהתארכות לפנים או לאחור, קשות או רכות, פעילות או פאסיביות, בזרימה או בדממה. כך ניסח לעצמו את השינויים שחלפו עליו מנקודות מבט שונות ומעומקים שונים של התודעה.
כולנו באסאנה, תנוחה. אך כפי שגורוג'י הזכיר לנו, זו אינה יוג-אסאנה. אסאנה צריכה להפוך להיות יוג-אסאנה. הוא ניסה לעזור לנו למצוא את ה'יוג', שורש היוגה, הרכיב החסר באסאנה שלנו. זו הייתה דרכו.
עבור כולם זו משימה קשה להבין מהו "יוג". גורוג'י עצמו הזכיר לנו פעמים רבות שהיוגה היא אוקיינוס, אך באמצעות סירה ניתן לחצות אפילו את האוקיינוס האימתני. עבור גורוג'י יוג-אסאנה הייתה סירת הצלה. איתה, הוא חצה את אוקיינוס היוגה הרחב ולמד את מצולותיו, את החיים הפועמים בו, הזרמים והמערבולות. בהדרגה הסירה שלו הפכה להיות צוללת היי-טק, שיכלה לחקור ולהבין את מצולות האוקיינוס שבתוכנו.
אני אוהב את הציטוט שעמו בחרתי לפתוח, כי הוא ממצה את יחסו של גורוג'י לחייו ולפועלו. כל חייו עברו דרך האסאנות והאסאנות עברו דרך חייו. חייו הפכו להיות האסאנות והאסאנות שלו הפכו להיות חייו. אפילו האופן שבו ענד את שעונו סיפר איך האסאנות היו שלובות בחייו. באופן זה, הוא קיים את האמיתות שליקט בתרגול האסאנות. לא רק איך לענוד שעון, אלא גם איך להתמיד, לקיים את העקרונות שהציג פטנג'לי כמו PRATIPAKSA BHAVANAM, TIVRA SAMVEGANAM, PRAYTNA SHAITILYAM, איך לתרגל את הסוטרה II.20 Shraddha veerya smriti Samadhi pragnya purvakah itiresam – באמצעות הסדהנה לפתח אומץ, זיכרון, מודעות, ולהיספג דרך האסאנות. אחרי הכול, אלה הם המרכיבים אותם פטנג'לי מציין כתנאים מקדימים לקיום סדהנה, לא מזרן נגד החלקה, בגדים נגד החלקה, פייסבוק או כל דבר אחר.
אסיים בעוד סיפור סוּפי. איש אחד רצה לקעקע ציור של אריה על גבו, אך היה די פחדן, ברגע שהמקעקע דקר אותו עם המחט, האיש צרח מכאב ושאל את המקעקע מה הוא הספיק לצייר. המקעקע השיב שהתחיל מהזנב של האריה. אמר האיש, אז בוא נוותר על הזנב – תתחיל מחלק אחר של האריה. המקעקע התחיל מחלק אחר, ושוב האיש צרח בקולי קולות ועצר אותו. כך זה המשיך, עד שהמקעקע נעשה מתוסכל וסירב להמשיך: אי אפשר לצייר אריה אם אתה לא מאפשר לי לצייר אף חלק ממנו.
כשגורוג'י צייר חלק אחד, הוא תמיד צייר את השלם. לפעמים אנו, כתלמידים של גורוג'י, מתנהגים כמו האיש הזה. יש מתרגלים שלא יכולים לשאת את הדקירה של האסאנה, אבל ממשיכים בכל זאת לדהיאנה (מדיטציה), דהאראנה (ריכוז) ואפילו סמדהי (היספגות). כשלא מקיימים אף אחד מהחלקים בהבנה מלאה – מחמיצים את השלם.
בואו נזכור את המחויבות של גורוג'י, לקיים את השלם דרך איבר אחד – ANGA.
